- ההורים לילדים הסובלים מחרדה עשויים להתמודד עם תסכול כפול:
- מסבל ומצוקת הילד/ה אשר משפיעה על חיי המשפחה
- מהימנעותו של הילד לכל הצעת עזרה הכוללת בתוכה פעמים רבות התנגדות לטיפול.
חרדות ילדים כוללות מצבים של חרדה מוכללת, חרדה חברתית, פוביות ספציפיות, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD), חרדה פוסט-טראומתית (PTSD), הפרעת פאניקה וחרדות פרידה. הורים לילדים הסובלים מחרדה מתמודדים פעמים רבות עם התנהגויות של התנגדות והימנעות כגון: היצמדות לרגלי ההורה, נדידה בלילות למיטת ההורים, או שתלטנות מצד הילד כלפי בני הבית בניסיון נואש להשיג תחושת שליטה. אחד מכל 10 ילדים חרדים יפגין התנהגות מתנגדת (ODD – Oppositional Defiant Disorder) אשר באה לידי ביטוי במצב רוח עצבני או רגזני, ווכחנות והאשמות של בני משפחה סובבים בהתנהגותו או מצוקותיו.
כך נותרים ההורים מיואשים ולכודים ללא אפשרות לסייע לילדם אשר מסרב לשתף פעולה עם טיפול פסיכולוגי או כל ניסיון אחר לעזור לו. מצבים אלו מותירים הורים רבים מיואשים חסרי אונים, פאסיביים וכנועים מול חרדתו של הילד. במקרים מסוימים הורים מאמינים כי הדבר היחיד שנותר להם לעשות הוא להקל על המצוקה הנגרמת מהפרעת החרדה של הילד. במקרים אחרים ההורים נדחקים לעמדה של חוסר סבלנות וכוחניות מול חוסר התפקוד, ההימנעות והחרדה הגוברת של הילד. באופן מצער, לא רק ששתי העמדות הללו אינן מסייעות לילד להתגבר על החרדה, הן אף עלולות להחריף ולפגוע עוד יותר בתפקודו וביכולתו להתגבר על החרדה.
קיימת דרך לסייע לילד גם ללא השתתפותו הפעילה בטיפול. בשנים האחרונות הותאם מודל הייעוץ להורים בגישת הסמכות החדשה (או NVR; ההתנגדות הלא אלימה של פרופ’ חיים עומר) גם למקרים של חרדת ילדים בהם מתנגד הילד לקחת חלק בטיפול. ע”פ גישה זו, ההורים מתייצבים באופן שונה מול הילד- כתומכים במאבקו מול החרדה! זוהי עמדה שונה המאפשרת להורים לצאת מהמלכוד- ההורים יכולים להשתחרר ממאבקי כוח מול הילד הנמנע או המתנגד ולעבור לעמדה הנאבקת בחרדה. כמו כן, ההורים משתחררים מהצורך להגן באופן מוחלט על הילד מפני החרדה ולציית לצווי ההימנעות שהוא כופה על עצמו ובמקרים רבים על סביבתו.
גישת הסמכות החדשה הינה גישה טיפולית מערכתית המאפשרת להורה לתמוך בילד ובמקביל לסייע לו להתמודד עם החרדה ולהפחית את ההימנעות. במקור פותחה הגישה על מנת לסייע להורים לשקם את נוכחותם ההורית ולהתמודד עם הפרעות התנהגות של ילדים הכוללים אלימות, שימוש בסמים, נשירה ממסגרות וכדו’. עקרונות הגישה הורחבו לטיפול במקרים של תלות תובענית וחרדת ילדים בפרט ובמקרים נוספים בהם מי שנזקק לטיפול מסרב לשתף פעולה עם תהליך טיפולי. במקרים אלו, יש בכוחם של ההורים או המשפחה הקרובה לשפר את מצבו של מי שנזקק לטיפול, גם ללא נוכחותו בטיפול. הגישה פותחה במקור בארץ ומיושמת כיום במרכזים רבים באירופה, כולל בין היתר באנגליה, גרמניה, שווייץ והולנד.
