בעשורים האחרונים, שנות ה-20 השתנו משמעותית. אם בעבר היה מצופה מצעירים לבחור מסלול חיים זמן קצר אחרי גיל 18 או לאחר השירות הצבאי, כיום מקובל לראות בגילאי 18 עד 30 תקופת חיים ייחודית בפני עצמה. זוהי תקופת מעבר משמעותית בין גיל ההתבגרות לבין החיים הבוגרים, שמוגדרת כבגרות צעירה או בגרות מתהווה(Emerging Adulthood), מושג שטבע הפסיכולוג ג'פרי ארנט לתיאור תקופה זו. 

זוהי תקופה שיש בה יותר אפשרויות, יותר חופש, יותר זמן להתנסות, וגם יותר אי ודאות. צעירים וצעירות רבים מוצאים עצמם בשנים האלה עסוקים בשאלות משמעותיות כגון – מי אני? לאן אני רוצה לשאוף? איזה מקצוע מתאים לי? איזה קשר זוגי מתאים לי? ואיך נראים החיים שאני באמת רוצה לבנות לעצמי?

תקופה של חיפוש זהות

שנות ה-20 הן, במובנים רבים, שנים של התנסויות וחיפוש. הזהות עדיין מתעצבת דרך לימודים, עבודה, קשרים רומנטיים, חוויות חברתיות, בחירות אישיות ולעיתים גם טעויות. הרבה פעמים מרגישים תנועה בין כיוונים שונים, קדימה ואחורה, שדרכה לומדים בהדרגה מה מרגיש נכון ומה לא.

יותר חופש, יותר אחריות

אלו שנים שבהן הכיוונים בחיים עדיין פתוחים, לפני שמתגבשות מחויבויות החיים – של זוגיות יציבה, משפחה או הורות, ומסלול קריירה. בשנים הללו יש יותר זמן ואפשרות להתמקד בעצמי, ועבור רבים זהו חלון זמן נדיר שבו אפשר לבדוק, להתנסות, לשנות כיוון, לבחור מחדש. אבל עם החופש הזה באה גם אחריות. הוא עלול להיות גם מכביד – כי לצד האפשרות לבחור – מגיעה גם האחריות לבחור. וכשאין עדיין מסגרת ברורה או עוגנים יציבים, כל החלטה עלולה להרגיש גורלית.

תקופה של אפשרויות

בוגרים צעירים מרגישים שהכול עוד פתוח, שעוד אפשר לבחור, לשנות, לבנות חיים שמתאימים באמת. יש בזה משהו חי ומלא תקווה. אבל עודף האפשרויות עצמו יכול להפוך למעמסה. ככל שיש יותר מסלולים, יותר בחירות ויותר השוואות לאחרים, כך עלולה לגדול גם חרדת הפספוס. מושגים כמו FOMO או YOLO מנסים ללכוד משהו מהחוויה הזאת – הרצון להספיק, לא לפספס, לבחור נכון, לחיות "כמו שצריך", לפני שהזמן יעבור, חוויה שלעיתים נחווית כלחץ מפני פספוס וחלון הזדמנויות שעומד להיסגר. כך למשל הקושי למצוא זוגיות עשוי לעורר תחושה של פספוס והחמצה.

לא רק חופש – גם מתח רגשי

למרות שזו תקופה שנראית מבחוץ חופשית ואפילו נוצצת, בפועל היא עשויה להיות רוויה במתחים פנימיים. לצד רגעים של התרגשות, צמיחה וסיפוק, יכולים להופיע גם ספק עצמי, בדידות, חרדה, תחושת תקיעות או אכזבה. כאשר החיים הכלכליים, הזוגיים והחברתיים עדיין לא מבוססים, קל יותר להרגיש פגיעים. כשהדרך עוד לא ברורה, גם מי שנראה "בסדר" עלול להרגיש מבולבל, בודד ועם מעמסות רגשיות לא פשוטות. לעיתים כשהמתח מתגבר וחוויות ההצלחה מעטות, נכנסים לסחרור של הסתגרות ונסיגה חברתית.

חוסר יציבות

חוסר היציבות בשנים הללו מתאפיין בשינויים תכופים – מקום המגורים עשוי להשתנות מספר פעמים, מסלול הלימודים או הקריירה עדיין מתהווה ולעיתים משתנה, וגם מערכות יחסים זוגיות וחברתיות עדיין מתהוות, כשיחסים ישנים מתנתקים ויחסים חדשים נרקמים. לכן, לא מעט צעירים חווים את התקופה הזו כפרק לא יציב – כשהוא לפעמים מרגש, פתוח ומלא אפשרויות, ולפעמים מעורר תחושת עייפות, הצפה ותלישות. 

התחושה של "בין לבין"

להיות "כבר לא מתבגר, אבל עוד לא ממש מבוגר" היא אחת החוויות המרכזיות של התקופה הזאת. יש יותר עצמאות מבעבר, אבל לא תמיד יש עדיין תחושת יציבות ובטחון. יש רצון להתקדם, אך גם קושי להרגיש שהגעת למקום בטוח, נוח או מספק. התחושה הזאת, של "בין לבין" מכילה גם חיות, סקרנות והרפתקה, אך גם בלבול, לחץ, בדידות וחוסר ביטחון.